הדרכת הורים למתבגרים

אם הגעתם לכאן, יכול להיות שאתם מרגישים שהקשר עם המתבגר שלכם כבר לא זורם כמו פעם. אולי אתם מוצאים את עצמכם מהלכים על ביצים, אולי כל שיחה נגמרת בוויכוח, ואולי אתם פשוט מרגישים שאתם "מאבדים אחיזה". וזה בסדר – גם בגיל ההתבגרות, ההורות היא תהליך של גדילה והתפתחות.

גיל ההתבגרות הוא תקופה של חיפוש זהות, עצמאות ובחינה מחדש של כל הגבולות – וזה לא פשוט לאף צד. מתבגרים דורשים יותר חופש, פחות פיקוח, ורוצים להרגיש שיש להם שליטה – אבל עדיין צריכים אתכם שם, ברקע. כאן נכנסת הדרכת הורים למתבגרים: תהליך אישי ומעמיק, שמחזיר לכם את היכולת לנהל את הקשר בגובה העיניים, להציב גבולות מתוך סמכות שקטה – ולשמור על קשר משמעותי, גם כשנדמה שהמרחק גדל.

סמכות הורית בגיל ההתבגרות – לא שליטה, אלא נוכחות רגועה

אני מאמינה שדווקא בגיל הזה, מתבגרים צריכים לדעת שיש מישהו בבית שמחזיק את המסגרת – גם אם הם מתנגדים לה. הדרכת הורים למתבגרים מלמדת אתכם לא להגיב מתוך כעס או פחד, אלא לפעול מתוך הבנה של מה באמת קורה שם מתחת לפני השטח: צורך בשייכות, צורך בגבולות, צורך לדעת שמישהו רואה אותם – גם כשהם דוחפים אתכם החוצה.

שפה ברורה, חוזה משפחתי, ואחריות הדדית

בתהליך אנחנו מנסחים יחד גבולות שהם לא עונש – אלא הכוונה. יוצרים "חוזה משפחתי" שמבוסס על תקשורת ברורה, על ציפיות הדדיות, ועל מרחב אישי שמתכתב עם כללים מוסכמים. לא מדובר כאן על "לנצח בוויכוחים", אלא על לבנות מערכת יחסים שמכבדת את המתבגר בלי לוותר על עקרונות ההורות שלכם.

במקום לומר "לא" – שאלו: למה לא?

מול מתבגרים, התגובה הראשונית שלנו כהורים הרבה פעמים היא שלילה אוטומטית: "לא עכשיו", "אין מצב", "אמרתי שלא". אבל כשעוצרים רגע ושואלים במקום זאת "למה לא?", קורה משהו אחר – מתחיל שיח.
מתבגרים אולי לא מראים את זה כלפי חוץ, אבל הם מזהים כשמתייחסים אליהם ברצינות. במקום לפסול בקשה – אני מזמינה אתכם לבדוק מה עומד מאחוריה, ולחפש מענה שמתאים גם לערכים שלכם כהורים וגם לצורך שלהם כמתבגרים.
כשהם שומעים מכם "למה לא?", הם שומעים: "אני פתוח לשמוע אותך. אני מקשיב. אני מכבד אותך."
זו לא חולשה – זו סמכות הורית שמובילה מתוך שיח, לא מתוך שליטה.

גם מאחורי הציניות – יש צורך

אני מזמינה אתכם להסתכל אחרת גם על הציניות, הסתגרות או התפרצויות. מתבגרים לא "עושים דווקא" – הם מאותתים. כשאנחנו לומדים לקרוא את האותות, לזהות את הצרכים הלא מדוברים, ולהגיב ממקום רגוע – אנחנו מחזקים את האמון ומקרבים אותם דווקא כשהם הכי דוחפים.

מתבגרים זקוקים לכם – גם אם הם לא יגידו את זה בקול

הם צריכים שתהיו שם, שתובילו, שתציבו קווים ברורים – מבלי לנסות לשלוט. הם צריכים שתשמרו על הסמכות שלכם, לא בכוח, אלא בנוכחות שקטה, אמינה ועקבית. כשהם יודעים שיש עוגן בבית – הם יכולים להעז לגדול.